משרת ה-9 עד 5 המסורתית בתאגיד, שהייתה בעבר סמל הסטטוס האולטימטיבי ליציבות וביטחון תעסוקתי, מאבדת במהירות מהקסם שלה בקרב כוח העבודה המודרני. המגמה, שהאיצה בתקופת הקורונה והתקבעה לאור התנודתיות הכלכלית האחרונה, גורמת ליותר ויותר עובדים – בעיקר מדורות ה-Y וה-Z – לוותר מרצון על הביטחון של תלוש שכר קבוע לטובת העצמאות שבעבודת פרילנס וייעוץ.
לאחר שהיו עדים לגלי פיטורים המוניים ואכזריים בהייטק, עובדים רבים הגיעו למסקנה שהנאמנות התאגידית היא מיתוס, ובאופן אירוני, ניהול תיק לקוחות כעצמאי מרגיש להם בטוח ויציב יותר מתלות במעסיק יחיד.
כתוצאה מכך, שוק העבודה עובר עיצוב מחדש. חברות בעלות חזון מתרחקות בהדרגה ממודל של מצבת כוח אדם עצומה במשרה מלאה, ומאמצות מודל רזה וגמיש של מנהלים "חלקיים" (Fractional Executives) ועובדי קבלן המגויסים פר פרויקט.
בעוד שזה מעניק לעובדים שליטה חסרת תקדים על הזמן והמיקום הגיאוגרפי שלהם, מומחי תעסוקה ורווחה מזהירים מפני משבר חברתי מתקרב: פירוק שיטתי של רשתות הביטחון המסורתיות, שיותיר דור שלם לנווט את חייו הבוגרים ללא פנסיה מוסדרת, דמי מחלה מובטחים או קרנות השתלמות.
